fbpx

פברואר 2021

נוחיות, נוחיות. איך מוצאים מהכר הזה נוחיות מוחלטת, אני לא יודעת. ככל שנוח לי אני מרגישה שיכול להיות לי עוד יותר נוח. האם הנוחיות היא אינסופית? מי יודע.(מחפשת תנוחה נוחה על הכר) נו,מה יהיה? מה יהיה עם הנוחיות שלי? והכר,

די, איתמר, עכשיו נשכח כל מה שהיה. נתחיל חיים חדשים. איתמר, איתמר, תראה איתמר, מה יש פה? מה יש פה לדודה, הא? שד. שד שדון, שד שדוביצקי. אוי, תראה איך הוא קופץ. איתמר, תראה. רואה? יופי? הופ-הופ-דיגידיגידים הופ-הופ-דיגידיגידים, יופי? והנה

קרלה: בגיל 17, יצאתי לדרך בתחושת שליחות כל כך חזקה, שז'אן דארק הייתה ממש פסיק לעומתי- וזרקתי את עצמי אל חיקה של מנהטן, בקפיצת ראש. ידעתי שמרלין סבלה הרבה זמן מחוסר ניסיון. אני החלטתי לרכוש כל ניסיון אפשרי. קניתי מנוי

תרשה לי לחיות איתך. רק תן לי לראות אותך. לשמוע אותך מידי יום. אני עשירה. קח כל מה שיש לי, בנה לעצמך אולפנא למדע, מגדל! אתה תטפס משם ואני אעמוד בפתח ולא ארשה לאיש להיכנס. מכור את כל הבתים שלי,

בחצר המנזר עמד עץ תפוח, בין תפילה לתפילה הייתי מציצה בו. כשהגיע הערב יצאתי מחדרי והתגנבתי אל העץ. הורדתי את הנעליים (בלי משים, חולצת נעליה) והתקרבתי בשקט אל העץ (שוב נוטלת את התפוח ומתבוננת בו בשימת לב) העץ היה כבד

כשנכנסתי לחברה הייתי בת 15, וכבר אז הבנתי שהתפקיד שהיה מוטל עליי, זה לשתוק ולעשות מה שאומרים לי, וזה נתן לי הזדמנות נהדרת להקשיב ולשים לב. לא למה שאנשים אמרו לי, דברים שהיו חסרי כל עניין כמובן, אלא לכל מה

מה זה כבר יכול לעזור לי עכשיו? גם אם הרפובליקאים ינצחו וגם אם יפסידו, הילד שלי יישאר עמוק בתוך הקבר. אני לא יכולה לשתות שום דבר עכשיו, גברת בויל. הוא לא יצטרך לחכות לי הרבה. אה, כל הכאבים שאני סבלתי

בפתח הבית מתגלית חוה, מעוטפת בסודר אדום. מראה פניה וכל הילוכה כאילו שונו, כולה נתבגרה ויופייה היהודי העמיק בתוספת גוונים חדשים, גוני נכר מגרים. ראשה זקוף ומבט עיניה עז ונוגה כאחד. על צווארה מחרוזת אלמוגים. (היא מדברת אל פידיה, בעלה,