מחבר: מנואל פואיג

שם מחזה: נשיקת אשת-העכביש

ולנטין: אני יכול לבקש משהו? ולנטין: אני מרגיש מאוד מבולבל- ודפוק. אם זה לא יותר מידי הייתי רוצה להכתיב מכתב אליה. אכפת לך לכתוב אותו? אני לא מסוגל לאמץ את העיניים הכול מסתחרר לי. ולנטין:תודה אתה מאוד אדיב אלי. ולנטין:הנה קח את העט שלי. ולנטין: (עצבני) אמרתי לך תשתמש בעט שלי! ולנטין: אני מצטער. ולנטין: (עצוב מאוד) מרתה יקרה…את לא מצפה למכתב הזה..במקרה שלך מכתב ממני לא יהווה סכנה.. אני מרגיש בודד; אני זקוק לך, אני רוצה להיות…קרוב אלייך…לידך..רוצה שתתני לי מילת עידוד. ולנטין: ברגע זה הייתי מתבייש לעמוד מול חברי, מתבייש בחולשה…כולי פצוע בפנים, אני צריך מישהי שתחבוש אותי…ורק את מסוגלת להבין. כיוון שגם את כמוני, גדלת בבית יפה, נקי חונכת להנות מהחיים ככל שניתן…אני לא יכול לקבל את זה שאהפוך לקדוש מעונה, מכעיס אותי להיות כזה.או ש… זה לא זה, אני רואה את זה בבירור עכשיו… אני פוחד, כיוון שאני חולה, אני נורא פוחד מזה… שמעולם לא ניצלתי איש ומאז שעמדתי על דעתי אני נלחם בניצול של אחי בני האדם… ולנטין: אני רוצה לצאת לרחוב יום אחד, ולא למות, לפעמים אני בטוח שלעולם לא אגע שוב באישה, ואני לא מסוגל לקבל את זה וכשאני חושב על נשים- רק אותך אני רואה. ואיזה הקלה זאת הייתה לדעת שרק עד שאסיים את המכתב הזה את תחשבי עלי… ותחליקי את ידך על גופך, הגוף שאני זוכר כל כך טוב. ולנטין: הגוף שאני זוכר כל כך טוב. ותדמייני שזאת היד שלי… כאילו אני נוגע בך, אהובה… כי עדיין יש בך משהו ממני, נכון? בדיוק כפי שהריח שלך נותר באפי. באצבעות יש מין זיכרון ממגע העור שלך, את מבינה? למרות שזה לא קשור בהבנה, זה קשור באמונה. לפעמים אני בטוח שלקחתי משהו ממך איתי… משהו שלא איבדתי. ולפעמים זה לא כך, ואני כאן לגמרי לבד. (שהיה) ולנטין: שום דבר לא מותיר עקבות, והמזל שהביא לי את כל רגעי האושר איתך, את הלילות, הבקרים ושעות הצהריים שבילינו יחד ב… פשוט אושר כל אלה לא עוזרים לי עכשיו, להיפך, הם הפכו לאויב שנלחם בי- כי אני כל כך מתגעגע אלייך, וכל מה שאני מסוגל להרגיש הוא העינוי שבבדידות שלי ובאפי הריח היחיד הוא הצחנה של התא הזה, ושלי עצמי… ואסור לי להתרחץ מפני שאני חולה, באמת חלש. והמים כאן קפואים כך שאני עלול לחלות עוד יותר, אני לא מרגיש אותך באצבעותיי, אלא רק את הפחד שלי מהמוות, מרגיש את זה בפרקים… דבר נורא, לאבד תקווה… וזה מה שקרה לי..